המטרה העיקרית של פעילות “בית וגן” הייתה לחזק את חופש הפעולה של צה”ל לסיכול הטרור באזור ג’נין, ולפגוע בתשתיות טרור. הפעילות מעידה על שינוי תפישתי מסוים בצה”ל, אך עדיין אין בו די ליצירת הרתעה ופגיעה מספקות בטרור.
לאחר יותר משנה וחצי שבהן ישראל אינה מצליחה להתמודד בהצלחה מול גל הטרור ביהודה-ושומרון, ובעיקר מאזור צפון השומרון, נדרש היה לפעול בצורה תקיפה יותר מבעבר.
בשנים האחרונות חזרה והפכה ג’נין למעוז הטרור הראשי ביהודה-ושומרון (לצד שכם). ישראל העדיפה שהרשות הפלסטינית תנהל את המקום ותשליט סדר, אולם כמו במקרי העבר לא הצליחה הרשות להתמודד עם תושבי ג’נין. הכישלון של הרשות הפלסטינית, לצד ההסתה המתמשכת של חמאס, הג’יהאד האסלאמי ואף של מערכת החינוך והתרבות של הרשות הפלסטינית – וצמיחת דור חדש בג’נין שלא התנסה במבצע “חומת מגן” – הובילו לכך שג’נין הפכה לעיר הטרור המסוכנת והמרכזית ביותר ביהודה-ושומרון.
במקום הוקם חמ”ל משותף שממנו ניהלו המחבלים את הלחימה מול כוחות צה”ל והמשטרה עם מכשירי קשר ומצלמות. המפקדה שימשה מקום התכנסות של מחבלים חמושים לפני ואחרי פעילות טרור, אזור התחמשות בנשקים ומטענים, ומרכז הקשר והתקשורת של הפעילים. בנוסף, מחבלים מאזורים שונים מצאו מקלט בג’נין בתקווה ששם הם יהיו בטוחים. המקום הפך לבסיס טרור מבוצר היטב ומוקף במחסומים ובכבישים ממולכדים.
במסגרת פעילות “בית וגן”, שנמשכה מ-3 עד 5 ביולי, חוסלו 12 מחבלים, נעצרו יותר מ-300 חשודים (מתוכם 30 מבוקשים), הושמדו מאות מטענים, כלי נשק ותחמושת, וכן מעבדות נפץ – כולל תת-קרקעיות. בנוסף, חולטו כספי טרור. אולם, נראה שפעילות זו היא ההתחלה בסדרת פעולות הממוקדות בטרור מג’נין, או במבצע צבאי נרחב שם. הסיבות להערכה זו נובעות מכך שפעילות “בית וגן” לא הייתה רחבה ועמוקה מספיק להתמודדות עם כמויות הטרור בג’נין, וכוונה מראש למטרות בסיסיות יותר, כמו החזרת חופש הפעולה של צה”ל בג’נין.
בנוסף לכך, התבטאויות הדרג המדיני והצבאי לאחר סיום “בית וגן” מחזקות את ההערכה כי ישראל תפעל במתכונת דומה, ואף תפעל בעוצמה רבה יותר, נגד הטרור מג’נין אם הוא לא יצטמצם במידה מספקת. כך למשל אמר שר הביטחון, ח”כ יואב גלנט, לאחר המבצע, כי “החל מהבוקר יש לצה”ל חופש פעולה אחר בג’נין. עשינו מבצע אוגדתי שיקנה לנו את היכולת בעתיד לחזור לשם ולנוע בסמטאות ג’נין – מה שהיה מורכב מאוד. ייתכן שנצטרך עוד סיבוב אחד או שניים”.[1] גם לפי דובר צה”ל, הצבא “יידרש להמשיך לפעול, ונשוב למחנה הפליטים ברגע שיהיה לנו מודיעין על פעילים או מבוקשים שמתכננים טרור”.[2]
הפעילות הצבאית “בית וגן” שונה מהפעילות הצבאית “שובר גלים” בכמה מאפיינים, ובכך היא מהווה שינוי מסוים (גם אם לא דרמטי) בגישה של הצבא. ראשית, מבחינת ממד הזמן, הפעילות ב”בית וגן” נמשכה יומיים רצופים באזור תחום (ג’נין), בניגוד לכניסות קצרות למוקדי טרור בערים ובכפרים הפלסטיניים. שנית, הפעילות הצבאית בתוך ג’נין במסגרת “בית וגן” הייתה עמוקה יותר מזו שנעשתה בפעילות היום-יומית קודם לכן. שלישית, עוצמת האש והאמצעים שהופעלו בג’נין במסגרת “בית וגן” הייתה גבוהה יותר מהפעילות ב”שובר גלים”, שהייתה כירורגית יותר.
חידוש נוסף שנעשה במסגרת “בית וגן” – אם כי הוא החל כשבוע לפני תחילת הפעילות – היה השימוש בתקיפות אוויריות באזור ג’נין על ידי רחפנים, כטב”מים ומסוקי קרב. שימוש זה חריג, ולא קרה מאז האינתיפאדה השנייה.
מטרות הפעילות הצבאית “בית וגן”
מטרת הפעילות המבצעית הייתה לחזק את חופש הפעולה של צה”ל ויכולתו לפעול לסיכול הטרור באזור ג’נין. זאת מכיוון שבשנה וחצי האחרונות נתקל צה”ל בהתנגדות עזה ומשמעותית בכל פעם שנכנס לג’נין לפעולות נגד-טרור. בנוסף, בג’נין הוקמו מחסומים, נתלו רשתות על הגגות למניעת איסוף מודיעין מהאוויר, והוטמנו מטעני נפץ בכבישים לצורך הצרת חופש הפעולה של צה”ל.
מהמטרה הראשית נגזרו מטרות המשנה, שמשמעותן פגיעה בתשתיות טרור – בדגש על המעבדות לייצור מטעני חבלה שונים, ופגיעה במצלמות שרישתו את כל המחנה (ושימשו את ארגוני הטרור בג’נין לתכנן נוהלי קרב ולנהל את ימי הקרב מול כוחות צה”ל, כל זאת תוך תיאום כלל-ארגוני).
הפעילות המבצעית נמנעה מלשאוף למחבלים הרוגים רבים (ולא רק אזרחים בלתי מעורבים). ככל הנראה צה”ל רצה למנוע הסלמה הן בשטחי יהודה-ושומרון, הן ברצועת עזה, וייתכן גם בזירה הצפונית, עקב הרוגים רבים. בזה ניסתה ישראל להשיג ולשמור על לגיטימציה בין-לאומית.
כך למשל מספר סרן ד’, מפקד במערך הכטב”מ שהשתתף בפעילות המבצעית בג’נין: “הירי מהמטוסים לא היה רק לעבר מטרות […] רוב הירי שביצענו מהאוויר היה כדי להסיר איומים על הכוחות בשטח […] במספר מקרים שטסנו עם חטיבת הקומנדו, זיהינו חוליות של חמושים שמסכנות את הכוחות ושיגרנו לידן כדי שיברחו, והם באמת ברחו”.[3] קצין אחר טען כי “לא חיפשנו 200 מחבלים הרוגים, כי המבצע היה נגד תשתיות טרור גדולות שאיתרנו והשמדנו”.[4]
הישגי הפעילות הצבאית בג’נין
מכיוון ש”בית וגן” נמשך זמן קצר, ובשל מטרותיו המוגבלות, הישגי הפעילות היו בהתאם. ניתן לשער כי למטרות שהושגו תהא השפעה קצרת-טווח בלבד. עם זאת, צה”ל הצליח להשמיד תשתיות צבאיות ואמצעי לחימה רבים, כולל צמצום האפשרויות להכנת רקטות בייצור מקומי. שנית, וחרף הלחימה במתאר עירוני צפוף ומורכב, לוחמי צה”ל הצליחו לסיים את המבצע ללא פגיעה קטלנית בתושבים בלתי מעורבים. מצב זה העניק לישראל את חופש הפעולה עד הרגע האחרון (אף על פי שהמבצע מראש היה קצר מלכתחילה). שלישית, הושגה תמיכה מצד ארצות הברית, אשר הודיעה שלישראל יש זכות להגנה עצמית.
רביעית, ישראל הצליחה להשאיר את זירת הלחימה מתוחמת למחנה הפליטים בג’נין, ולמנוע זליגה לאזורים אחרים ביהודה-ושומרון, עזה והצפון. חמישית, ישראל הצליחה להגביר במידה מסוימת את ההרתעה שלה נגד ארגוני הטרור ביהודה-ושומרון, בכך שהראתה נכונות לפעול ללא מורא נגד מעוז טרור כדוגמת ג’נין.
פעילות “בית וגן” – סוף ההתחלה?
פעילות “בית וגן” מלמדת אולי על שינוי תפישתי מסוים בצה”ל, אך הוא עדיין אינו מספיק ליצירת הרתעה ופגיעה מספקות בארגוני הטרור ביהודה-ושומרון בכלל, ובצפון השומרון ובג’נין בפרט. ישראל תהיה חייבת לנצל את המצב החדש שנותר מבחינת הכנת התשתית כדי לפעול ביתר שאת נגד הטרור בג’נין, ובשלב מאוחר יותר גם בשכם.
יש להניח כי תוצאות הפעילות יובילו לצמצום במידה מסוימת של פעילות הטרור המופנית לעבר חיילי צה”ל ואזרחי ישראל משטח ג’נין בטווח המיידי. עם זאת, בשל הגבלת הפעילות בזמן, במרחב ובעומק, סביר כי ארגוני הטרור יתארגנו ויתעצמו מחדש כבר בטווח הקרוב והבינוני על מנת לשקם את כוחם ומעמדם הצבאי בג’נין.
בשל כך, בטווח הקרוב והבינוני, צה”ל חייב להמשיך להפעיל תקיפות אוויריות ביהודה-ושומרון נגד מחבלים ונגד תשתיות טרור, ולא רק באזור ג’נין. הדגש בפעילות ההתקפית והיזומה מהאוויר של צה”ל חייב להתמקד בג’נין ובשכם. בנוסף, צה”ל צריך להמשיך לבצע פשיטות לג’נין על מנת לוודא כי ארגוני הטרור אינם מצליחים להרים את ראשם ולשקם מחדש את תשתיותיהם, לרבות מעבדות לייצור רקטות ומטעני נפץ.
במקביל, ובטווח הארוך יותר, בצה”ל צריך לתכנן מבצע צבאי נרחב בג’נין כדי לחסל כמות רבה של מחבלים ואת הנהגות ארגוני הטרור (מרכז הכובד של האויב). בשלב הבא, צה”ל יידרש לתוכנית כזו גם לאזור שכם – מוקד טרור בולט נוסף בצפון השומרון.
בשלב זה, נראה כי צה”ל מעדיף לדבוק באסטרטגיית “כיסוח הדשא”, ומתאים את פעילותו ההתקפית לרמות האיום הצבאי שנוצרו בשטח. בסופו של דבר, יש לזכור כי זירת יהודה-ושומרון היא לא העדיפות הראשונה, ואף לא השנייה, בתרחישי הייחוס והאיום. אם גודל האיום מיהודה ושומרון ייגבר, סביר שנראה את צה”ל פועל על פי דגם הדומה יותר למבצע “חומת מגן”.
[1] נעם אמיר, “גלנט מסכם את מבצע ‘בית וגן’: ‘ייתכן שנצטרך עוד סיבוב או שניים’ “. מקור ראשון, 5 ביולי 2023.
https://www.makorrishon.co.il/news/638885/
[2] שי שנרב ושרון כידון. “דובר צה”ל מסכם את מבצע בית וגן: ‘לטרור אין פתרון קסם, עוד נשוב לג’נין’ “. Ynet, 5 ביולי 2023.
https://www.ynet.co.il/news/article/b1ombtgk3#autoplay
[3] שי לוי, “העיר ג’נין מעולם לא ראתה כמות כזו של כלי טיס בשמיים”. מאקו, 7 ביולי 2023.
https://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-2571ab000ea2981027.htm
[4] יואב זיתון, “בצה”ל מגדירים את ‘בית וגן’ כהצלחה: ‘לא חיפשנו 200 מחבלים הרוגים’ “. Ynet, 6 ביולי 2023.
https://www.ynet.co.il/news/article/hknymlmf2#autoplay
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Matan Golan
- בניית אתרים